בזכות מי הצליחה הארטילריה בהתשה?
עד היום איני מבין איך הצליחו הארטילריסטים לירות כל כך הרבה פגזים ופצצות ולפגוע גם במטרות מיוחדות, ולהסב לאויב נזק כה רב- עם כל כך מעט כלים, עם כלים בעלי כושר טכני נמוך כל כך ובתנאי לחימה כל כך בלתי סבירים.
אולי אפשר לזקוף זאת לזכות המג"דים, אלה שהיו פרוסים בקו, ואלה שהגיעו עם גדודיהם לתגבור, נחושים, קשוחים ועם מטרה חרותה בליבם. לא תמיד הכי ממושמעים, לא כלפי הפיקוד שמעליהם, ולא כלפי דוקטרינת חת"ם, אך תמיד ענייניים ובדרך כלל גם צודקים.
ואולי לאותם עשרות קצינים צעירים, בעמדות, במעוזים ועם הכוחות בפעולות המיוחדות. רובם צעירים בשירות סדיר הממלאים תפקידים בתקן גבוה לדרגתם, חלק לא מבוטל מהם עתודאים שזה עתה ירדו מאולפנות השן שלהם. כולם אינטליגנטים, מסורים ובעלי תושייה.
ואולי לרסלי"ם, לגזע רבי הסמלים של חת"ם, לאידרה של החיל, אותם עמודי התמך שבסוללות ובכל מקום אחר שהיה בהם צורך. בוגרים ברוחם אבל לא תמיד בגילם. בעלי ניסיון חיים בשדה. אנשי ה'סמוך' ללא חיתוך פינות או פשרות בביצוע.
ואולי לאותו צבא עמלים, לטבחים, לנהגים, לחרשי הברזל והנחושת שאין להם יום ולא לילה. שכל אחד שיש בידו קצת שררה - רודה בהם, ואף על פי כן הם עמלים שאנו נוכל למלא את משימתנו. שלא נלך לישון על בטן ריקה, ש'העגלות' הישנות ימשיכו לנוע, ושמערכות הנשק, שבכל צבא אחר היו מזמן שובקות חיים, ימשיכו לפעול ללא תקלות.
ואולי לאותם מאות החיילים שמילאו אחר פקודותינו, פקודות חכמות ופקודות טיפשיות- כך זה ודאי נראה בעיניהם - . חלק רגן, חלק קילל, וחלק השלים עם גורלו. אך כולם עשו את מלאכתם באמונה ובמסירות נפש. בחולות הדיונות ותחת אש נ"ס.
ודאי וללא כל צל של ספק, יש לזקוף זאת לזכות כל אלה שהזכרנו, ואנו, המפקדה הממונה, את כל שעשינו, עשינו בכל מאודנו. מתוך הערכה רבה ואמון מלא במג"דים, תוך הכרה בכושרם ומנהיגותם הקרבית של המפקדים הצעירים, ומתוך הכרה בכוח הסיבולת של מאות הנערים ששחקו באמונה את תפקיד החיילים.
